בפרק המיוחד של השבוע אירחתי את ורד זיו
מומחית למיומנויות חברתיות ויועצת זוגית ומשפחתית.
ובנוסף לכל גם אחותי היקרה.
יצא פרק חשוב מאוד שיכול לתרום גם לזוגיות וגם להורות שלכם.
אני כותבת כאן בקצרה על השיחה שלנו אך ממליצה לכם מאוד להקשיב לפרק כאן.
מה הקשר בין מיומנות חברתית לזוגיות?
ורד - יש קשר הדוק כי בניית קומה עם בסיס חזק של זוגיות בריאה מתחילה מחברות. הקומה השנייה שמעל החברות הופכת לזוגיות. זו הקומה של התשוקה האינטימיות והאהבה.
זה נכון יותר להתחיל מקומת החברות.
בפרק ב' אחרי פרידה, הרבה מאוד פעמים מגיעים עם חוויה של כישלון. אם תחושה של אני חייב זוגיות ואני לא רוצה להיות לבד.
ורד - זה מזכיר את הילד הדחוי שנורא רוצה חברים ולא עסוק בשאלה האם רוצים אותי? האם לא רוצים אותי? האם נעים לי או לא נעים לי? הוא נדחף כצורך קיומי, כי הוא חייב את זה. והוא חווה דחיה ואז הוא אומר לעצמו, אני יראה להם מה זה. וזה מערכת יחסים סבוכה רגשית שכל עוד התחושה של האני חייב מנהל אותו הוא באמת לא יצליח ליצור את הקשר החברתי המיוחל.
לחברה זה לא נעים. החברה לא רוצה אנשים נואשים ומסכנים ולכן הם דוחים אותו. ואז הילד הדחוי רוצה את זה יותר. וזה מין מעגל שהולך ומתעצם.
במרכז תעצומות עוזרים לילדים לעצור ולהתבונן על עצמם, להבין מה זה חברות ומה באמת הם רוצים.
הם כנראה לא רוצים רק שיתוף במשחק. אלא להרגיש שיש להם חברים.
והמטרה הקטנה של להיות עכשו חלק במשחק מקלקלת להם את המטרה הארוכה של תחושה שיש להם חברים.
דפנה - אני זוכרת כשאני התחלתי לצאת שוב אחרי הגירושים שלי יצא לי להכיר גברים שהגיעו לפגישה עם תחושה של אני חייב זוגיות. בשבילי זו הייתה הרגשה לא נעימה. כאילו אני באתי לספק איזה צורך וזה לא משנה אם זו תהיה אני או כל אחת אחרת. התחושה שלי הייתה שאני אצטרך לסחוב על הגב שלי את הקשיים של הצד השני. זו הרגשה לא נעימה (ויש לי מספיק קשיים משלי).
ורד - זה בדיוק הקול החברתי. הנואשות והחייב מייצרת דחיה. שנים אנשים חשבו שאו שאתה נולד עם היכולת החברתית או שלא. הבשורה שלנו בתעצומות היא שאפשר לרכוש וללמוד את זה. כמו שיש ילדים שמבינים את המורה לחשבון במהירות עוד לפני שהיא מסיימת את הקניית החומר ויש ילדים שצריכים לתרגל שוב ושוב.
אנחנו מלמדים אותם איך לעשות את זה אחרת.
תוכלי לתת לנו טיפ, הצצה קטנה למה אפשר לעשות?
ורד - אני אתן דוגמה על ילדה שטיפלתי בה. כל החברות בכיתה עשו מסיבת פיג'מות ואותה לא הזמינו. היא הייתה ילדה דחויה. עשיתי איתה הבחנה בין מציאות של לבד ומציאות של בודד. זה לא אותו הדבר. מציאות של בדידות זה מצב נפשי מנמיך, לא נעים וקשה. לבד זה אני עכשיו עם עצמי. אנחנו מכירים את הילד בן השנתיים שצועק "אני לבד, אני לבד" הוא רוצה לבחור ולהצליח בעצמו. הלבד הזה הוא לא מנמיך הוא דווקא מקום מצמיח.
לכן הילדה שעבדתי איתה, חשבנו ביחד איזה דברים היא יכולה לאהוב לעשות לבד, להעניק את עצמי לעצמי. כי אם אני לא רוצה לבלות עם עצמי אז למה שאנשים אחרים ירצו להיות איתי. אני הראשונה שצריכה לרצות להיות עם עצמי. עשינו רשימה כזו ביחד, היא כתבה, לצייר ולקרוא ולפתור תשבצים וכו'.
ההנחיה שלי הייתה שהפסקה אחת ביום היא חייבת להיות לטובת עצמה ולא ללכת לשחק עם חברים. בהתחלה היא לא אהבה את זה ואמרה, אבל באתי ללמוד להיות עם חברים ואת אומרת לי להיות לבד?
התשובה שלי היא, כן!
קודם את לומדת להעניק את עצמך לעצמך. להיות חברה של עצמך. והיא תרגלה את זה במשך תקופה יחד עם אמירה שהוספנו לה, "אני מבלה בחברת עצמי"
זה היה מדהים לראות שברגע שנרגע בה המקום של האני חייבת קרה משהו.
בשלב השני היא יצאה לשחק עם חברים בהפסקות עם אמירה, " הייתי רוצה שישתפו אותי במשחק אבל אני יכולה גם להיות עם עצמי."
המקום הנואש התעדכן והחברה הרגישה את זה ורצו בה יותר.
דפנה - מדהים איך זה מתחבר לנושא הזוגיות. אני חושבת על זוג בקליניקה שלי שהיא כל הזמן נפגעת מבעלה ויש לה הרגשה שהוא לא נותן לה יחס. היא רודפת אחיו והוא לא יכול לסבול את זה. הוא ממש מפתח זילזול כלפיה. מה שאנחנו רוצים ללמד אותה זה להעניק את עצמה לעצמה. זה ירגיע את הרדיפה וללא ספק גם ייקר אותה בעיניו.
איפה עוד אנחנו יכולים לראות את המיומנויות החברתיות באות לידי ביטוי בזוגיות?
ורד - בואי נגיד כמה דברים כללים על מיומנויות חברתיות ומרכז תעצומות שהוקם ע"י אודליה אלקובי. בהתחלה זה היה מרכז למידה בכדי לעזור לילדים לקבל ציונים טובים יותר כדי שיהיו שמחים יותר. אך אחרי עבודה מאוד מאומצת היא ראתה שהילדים לא יותר שמחים למרות שהציונים היו טובים יותר. משיחה איתם היא גילתה מה שעניין את הילדים היה חברים. ולאט לאט ממרכז למידה הפכנו למרכז חברתי. לקחנו את טובי המומחים, ד"ר עדה בקר, ויעל אברהם ולמדנו את התחום.
בעולם התחום הזה נחקר כבר הרבה שנים הוא ניקרא SEL social emotional learning
בישראל התחום יחסית חדש כי יש תחושה שכאן כולנו אחים וסחבקים אבל זה לא באמת נכון. אנחנו יודעים שיש אחוזי דחיה משמעותיים וגם המרכז מאוד מתפתח ומלווה ערים שרוצות להיות חברתיות יותר, בתי ספר, קבוצות טיפול, ומכללה שמלמדת את הנושא.
מה זה בעצם להיות אדם חברתי?
זה אדם שרואה את האחר ורואה את עצמו. אני מחזיק את התודעה שלי ושל החבר שלי. אני רוצה לשחק בכדור וחבר שלי רוצה דווקא שח-מת. צריך שיהיה פה דילוג שמחשיב את שני התודעות. מתחיל משא ומתן שקורה בין ילדים. לדוגמה: בו נשחק קודם בזה ואחר כך בזה...
אנחנו מחלקים את ה SEL
למיומנויות חברתיות בסיסיות - לחייך, קשר עין, איכות הקול (צעקה או דיבור בשקט) הגינה אישית. בדרך כלל לא צריך ללמד אותם אך אצל ילדים לפעמים כן צריך להדריך.
מיומנויות חברתיות מורכבות - באות יותר לידי ביטוי בזוגיות, והראשונה שבהן היא האמפטיה. להבין את השני ולתת קיום והצדקה להגיון של השני. - מקום בסיסי בזוגיות.
דפנה - נכון אך כשכבר יש כאב ומצוקה אדם כל כך שומר על עצמו ולא מסוגל לראות כלום מעבר לכאב שלו. קשה לראות את השני כי אתה עסוק בלשמור על עצמך.
ורד - אחד הדברים שיכולים לגייס את האמפטיה זה הכרה עם המיומנויות החברתיות הנוספות. כדאי שאדם ידע מה הם החוזקות שלו ואיפה יותר קשה לו. אי אפשר להיות חזקים בכל המיומנויות כי יש מיומנויות סותרות אחת את השנייה. לדוגמה: אחת המיומנויות המורכבות היא שיתוף. אני משתפת במה שעובר עלי בעולם הפנימי שלי ואז אני מרגישה קירבה.
יש אנשים שזה מאוד טבעי להם לשתף. אני ניזכרת בזוג שהיא חזקה מאוד בשיתוף ובדמיונה היא משתפת את בעלה בכל מה שעובר עליה והוא כמובן ירצה לשתף אותה. הם נשואים כבר 10 שנים והיא מאוד מאוכזבת. כשעשינו בירור הבנתי שאצלה זה מיומנות מאוד עוצמתית. ניסיתי להבין מה זה שיתוף בשבילו, בלי קשר אליה. ואצלו זה מקום מאיים ומסוכן. כי אתה מפקיר את עצמך לפרשנות של אחרים. בילדות שלו הוא זוכר ששיתף את אבא שלו במשהו שקרה לו. ואבא שלו הלך ועשה מזה בלגן. האבא כעס על הורים אחרים ומורים ומבחינתו זה יצא מכלל שליטה ולכן עדיף בכלל לא לשתף.
ומה שאישתו עושה היא כל הזמן מעוררת לו את המקום הלא נעים הזה. מגרדת ומכאיבה לו בפצע שלו.
דפנה - האמת שזה מאוד סטראוטיפי. אנחנו כנשים בדרך כלל יותר שיתופיות ורוצות לספר ולדבר. לפחות מהחוויה האישית שלי.
ורד - בדיוק. ונשים שמבינות את הסטריוטיפ הזה ולא מגרדות בפצע לבן הזוג שלהן בדרך כלל זוכות גם ליותר שיתוף. אנחנו חוזרים לנקודה הקודמת. אם יש הרגשה של אני חייב את השיתוף אז הצד השני חושש ונירתע מהשיתוף. הוא חי בהרגשה מי יודע מה היא תעשה עם זה.
מיומנות נוספת היא שליטה עצמית - היכולת שלי לווסת את עצמי ולא להתנהג בצורה ספונטנית אימפולסיבית. ככל שיש שליטה עצמית יש יותר יכולת להחזיק את שני התודעות, גם שלי וגם של החבר שלי. במסגרת חברית זה מאוד חשוב כי כשאני רוצה לשחק בכדור אז הרצון של החבר עם השח-מת נשמע דבילי. אבל ילד עם שליטה עצמית יחזיק את שתי התודעות. בזוגיות כשהאישה מבקשת שיתוף, אדם ללא שליטה עצמית יצא ממנו משהו אימפולסיבי ויגיד תעזבי אותי כבר עם זה, מה את חופרת לי, זה ייצר הרבה מאוד פגיעות.
לעומת אדם עם שליטה עצמית שיגיד, לאישתי זה חשוב, אז מה בכל זאת ממה שקרה לי היום אני מוכן לשתף.
(יש קישור לטבלה של מיומניות חברתיות למטה כדאי לבדוק במה אני חזק ובמה אני פחות חזק).
דפנה - גם האישה אם היה לה יותר שליטה עצמית אז אולי היא הייתה ערנית לזה שבעלה לא במקום השיתופי עכשיו.
ורד - נכון ברגע שהיא חייבת את הדבר זה חוסם את המיומנות של השליטה העצמית.
מה שמנוגד לשליטה העצמית זה גמישות מחשבתית. היינו רוצים שילד שמרגיש שלא רוצים אותו או את המשחק שלו ישתמש בגמישות מחשבתית ויגיד אני רוצה לשחק אבל אני יכולה גם לבד. או אם ניקח שוב את הגבר שאישתו רוצה שיתוף. בגמישות מחשבתית הוא יכול לומר לעצמו. אני רוצה לשבת עכשו בשקט בספה עם עצמי אבל אני מבין שאישתי זקוקה לשיתוף שלי ולכן אני יכול להקדיש לזה 10 דקות. צריך להיות כאן ויסות בין שליטה עצמית לגמישות מחשבתית. כי רק להתאים את עצמי כל הזמן הקול שלי לא נשמע ולא מעריכים אותך.
דפנה - אני מכירה את הגמישות המחשבתית הזאת שיכולה להביא את האדם למצב של נעלם ובכך שמזלזלים בו.
ורד - הכל זה סיפור של איזון בין המיומנויות החברתיות. אנחנו רוצים שליטה עצמית אך אנחנו לא רובוטים. אנחנו רוצים גמישות מחשבתית אך אנחנו לא מים. כל אדם צריך לזהות על מה הוא צריך לעבוד. מי שיש לו גמישות מחשבתית יצטרך לעבוד על שליטה עצמית. ומי שיש לו שליטה עצמית צריך להתאזן בגמישות המחשבתית שלו.
דפנה - זה בעצם העבודה שלנו בתור מטפלים לזהות את הנקודה שהאדם צריך לאזן בעצמו.
אני יודעת שמעבר לזה שחשוב לי שיהיה לילדים שלי חברים חשוב לי שתהיה להם זוגיות טובה בהמשך השנים. אני מבינה שיש קשר בין החברות לזוגיות. תוכלי להגיד מה אנו כהורים יכולים לעשות כדי לפתח את המקום הזה?
ורד - יש קשר רב בין להיות חברותי ללהיות זוגי. הורים שמבינים שהמרחב החברתי של הילדים שלהם זה מרחב שקובע את איכות החיים הזוגית שתהיה בעתיד לילדים, הם היו מתייחסים לזה אחרת. הם היו יותר מחשיבים את המקום הזה. הם ידעו מי הם החברים. לא רק מה הציונים. עם מי הילד שלי שיחק, עם מי הוא נהנה. עם מי טוב לו ועם מי קשה לו.
חשוב שתהיה העדפה לילד. אם ילד אומר אני חבר של כולם אולי אין לו באמת חברות. הורים שמודעים למה שקורה במרחב החברתי, למי נולד אח, למי נישברה הרגל הם מחשיבים את השני וזו הדוגמה והכנה להחשבה של השני.
לא להיות רק במה טוב לך. לפתח אמפתיה.
דפנה - הורים לפעמים נמצאים במקום של לילד שלי חייב להיות חברים. והם מחשיבים את זה מאוד אך נכנסים למגננה וזה בדיוק החייב שעושה לא טוב. אז מה הוא ההבדל?
ורד - להחשיב את החברות זה לתת אמפתיה ומקום גם אם פגעו בילד שלי. להיות הורה מגונן זה לעמוד בין הילד שלי לבעיה ולפתור לו אותה. לתת לו תחושה שאני פה ואני יעשה בשבילך. זה לקחת ממנו את תחושת המסוגלות
הורה תומך - הוא מחשיב את הדבר, את הכאב של הילד. הוא לא נותן תחושה של חייב. אפשר לחשוב ביחד עם הילד מה מתאים לו. איזה חברים כן כדאי ליצור איתם קשר. את זה אנחנו מלמדים כאן בתעצומות.
ילד לא צריך הרבה חברים כדי שיהיה לו טוב. מחקרים מראים שחברות אחת הדדית ומיטיבה כמעט שווה לתחושה של מלך הכיתה. לכן כדאי שהורים ירגעו. כי כל ילד יכול להשיג ילד אחד של חברות.
הצורך החברתי הוא משהו מולד. יש ילדים שיש להם צורך נמוך ולכן הרבה חברים דווקא מעמיס עליהם ולא יוצר רווחה נפשית. ויש ילדים שזקוקים להרבה אינטראקציה חברתית ולהם צריך לתת יותר.
לכן כדאי להתבונן בילד ולראות מה הוא בכלל צריך וזקוק
לתעצומות מגיעים גם חברה צעירים שרוצים הצלחה בזוגיות. זה חברה צעירים שהיה להם יותר קשה ליצר קשרים חברתיים ולפני שהם יוצאים לעולם הזוגי הם באים אלינו לקבל הדרכה.
דפנה - זו אינפורמציה מאוד חשובה. לעשות הכנה עוד לפני הזוגיות לקומה החברתית.
תודה רבה ורד ששיתפת אותנו במידע כל כך חשוב.
אני מזמינה אתכם להאזין לפרק כאן.
אם אהבתם בבקשה שתפו עם היקרים לכם,
דפנה
Comments