הילדים ופרק ב'

האם זה תמיד אסון? האם כדאי להכניס עוד מורכבות לילדים?

נושא מורכב בהחלט! הרבה חוששים בכלל להתקדם לפרק ב' בגלל המחשבות של איך הילדים יקבלו את זה? או שהם קופצים למים ואז נתקלים בהמון קשיים.

כשאני נכנסתי לפרק ב' הבן הקטן שלי היה בן 5. שבועיים אחרי החתונה הוא אמר לבעלי, אורן, "תלך מכאן אני כבר לא רוצה אותך בבית שלי. זאת אמא שלי ואתה מפריע לי כאן". אלו היו המילים שלו.

האמת שלרגע נבהלתי אך לשמחתי בעלי ואני עשינו הכנה לפני הנישואים שלנו ובאנו מצוידים בכלים ובביטחון שעזר לנו לצלוח את הרגעים הפחות נעימים האלו.

השבוע, כמה שנים אחרי אותה סיטואציה, הבן שלי לא ראה את בעלי כמה ימים ברציפות. הוא ישן אצל אבא שלו וגם כשחזר הביתה, אורן היה בעבודה עד מאוחר כך ששבוע עבר. בבוקר כשהם סוף סוף התראו הבן שלי שהיום בן שמונה, שמח כל כך לראות אותו ואמר מכל הלב בוקר טוב אורן לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן.

בשבילי זה רגע של אושר שהוא ממש לא מובן מאילו. קרה כאן תהליך נפלא במהלך השנים שמאפשר לכולנו להתקרב וזה אותי ממש משמח.

לפני שנדבר קצת על ההכנה וההתמודדות כדאי שנבין יותר לעומק את הסיטואציה.

בפרק א ילד נולד למציאות זוגית קיימת.

כמו שהוא לא מתחיל לשאול את עצמו האם מתאים לי שזו תהיה אמא שלי או שזה יהיה אבא שלי...כך הוא גם לא מערער ובוחן את הקשר הזוגי של ההורים שלו. הוא מקבל אותם ואת הקשר כמצב מוגמר וברור. הבחינה מגיעה בדרך כלל רק בגיל הנעורים או מאוחר יותר. וגם כשהשאלות צפות זה יהיה יותר כבחינה מה נעים לי ומה לא נעים לי ולא האם זה היה צריך לקרות או לא. כי הרי עצם קיומו של הילד תלוי בחיבור בין שני ההורים שלו.

בפרק ב' זה כבר מציאות אחרת לגמרי. המורכבות הגדולה שנוצרת היא שהקשר ההורי הוא הראשוני והקשר הזוגי שמגיע אחר כך עומד בפני סימני שאלה ולא כמצב נתון. הילד שואל האם אמא שלי צריכה בכלל את בן הזוג הזה? שאלה שלא ישאל את עצמו במציאות של פרק א'

כלומר הילד מרגיש ראשוניות והחשוב, והזוגיות שאמא או אבא בחרו היא בשניות ומבחינתו היא במבחן ובסימן שאלה.

העניין הוא שמהרגע שילד נולד הוא מחפש את תחושת הביטחון מההורים שלו. ילד שמרגיש שההורים שלו הם מקום בטוח ויציב יש לו שלוה מסויימת. גם כשמופיעים קשיים המחשבה שיש לו על מי להשען היא קריטית לאורך כל החיים, לא רק בגיל צעיר.

לכן כשאמא או אבא מחליטים להתגרש זה מאוד ערער את היציבות והביטחון של הילד. ואז כשכל אחד מחליט להביא בן זוג חדש זה שוב מערער מאוד את הילד.

פרק ב' יכול ליצור פחד וחשש, שהמקום הבטוח של הילד יהפוך להיות שוב מעורער. והרי אמרנו שהביטחון זה עיקר מה שהוא צריך מההורים.

המחשבות שרצות לו יהיו בסגנון של, אולי אמא אוהבת יותר את בן הזוג שלה? אולי היא מעדיפה אותו על פני? למה צריך להכניס לכאן שוב מישהו, זה סתם עושה ויכוחים ובלגן. מי זה בכלל הבן אדם הזה שנכנס אלי הביתה ויגיד לי מה לעשות? הוא לא המבוגר האחראי עלי.

כשאנחנו מבינים שכל השאלות האלו של הילד נובעות ממקום של חוסר ביטחון וזעקת עזרה לקבל ביטחון מההורה. אנחנו כבר מבינים מה איך להגדיר את התפקיד שלנו ומה היא ההכנה שאנו צריכים לעשות. הילד שלי זקוק לתחושת ביטחון.

הדבר הראשון שחשוב שיהיה ברור לנו הוא, שהזוגיות היא לטובתו של הילד שלנו. אנחנו לא עושים לו פה נזק אלא זה גם בשבילו.

למה זה בשבילו? אני אתן כמה סיבות אבל ברור שיש עוד...

1. כי זה מצויין שיראה את אמא או אבא מתקנים ומתמודדים במה שהיה מקולקל.

תחשבו על המסר העמוק שבדבר. אתם מלמדים אותו שלא מרימים ידיים גם אם יש כישלון. הרי אם הוא לא מצליח במבחן בחשבון אתם לא אומרים תקשיב חמודי חשבון זה לא בשבילך. אלא חשבון זה מקצוע שנכשלת בו ולכן אתה צריך לקום ולהשקיע שם אפילו יותר,

כדי ללמוד מהטעויות ולהתקדם הלאה.

2. זה מצויין שיראה אתכם לוקחים אחריות על הבדידות שלכם. הרי בסופו של דבר הילד גדל ורוצה לצאת לעולם ולא צריך להרגיש כל פעם שהוא יוצא מהבית שהוא השאיר אתכם לבד. אתם דואגים לשחרר אותו מלקחת אחריות על הלבד שלכם.

3. חשוב שהילד יראה זוגיות אוהבת ובריאה. בעבר לא הצלחתם לנהל את זה. עכשיו אתם הולכים ללמוד להתנהל אחרת, אז כדאי שהילד שלכם יראה את זה. תהיה לזה השפעה משמעותית לגבי תפיסת העולם שלו ולגבי זוגיות בהמשך חייו.

אז הינה כשאנחנו יודעים שאנחנו עושים את המהלך הזה גם לטובת הילד שלנו פתאום כל ההתנהלות הופכת להיות אחרת. הזוגיות היא לטובתי ולטובת הילדים בטווח הקצר והארוך. ההתייחסות הזו תעזור לנו להחזיק חזק בדרך שלנו כשהילדים יבואו בטרוניה ובטענות שקשה להם.

זה לא אומר שאני לא אקשיב לקשיים ולחששות. זה לא אומר שלא אנסה להבין את הילד. זה כן אומר שאני כמנהיגת הבית שלי, מכניסה גם את מימד הזמן ולא רק חושבת על הרגע. לטווח הארוך אין לי ספק שהזוגיות שאני אבנה היא לטובת כולנו.

לכן כשהילד שלי בא ואמר לבעלי אני לא רוצה שתהיה בבית שלי. גם אם לרגע נבהלתי. ידעתי מיד להתאשת ולא להתרגש. ידעתי שהוא זקוק לביטחון ואהבה.

אז בואו נעשה רגע את שיטת 5 הצעדים.

1. יש לי את הכוחות להתמודד עם הקושי והאתגר הזה

2. יש לי פה שיעור. משהו שאני, הילד שלי, והבעל שלי באים ללמוד. אני אולי אלמד איך לתת לילד שלי תחושת ביטחון, גבולות, ואהבה בו זמנית. לא לקפוץ ישר למקום המתגונן. לא לקפוץ למקום שמרגיש לא בנוח שככה הילד שלי מדבר. להקשיב, להיות נוכחת ולבחור את דרך הפעולה הנכונה.

3. רוצה – מה אני רוצה? אני רוצה לעשות את התפקיד ההורי שלי בצורה מודעת ונכונה. אני רוצה להעביר לאיש שלי מסר שאני לא נבהלת ושאני רוצה אותו כאן. להעביר מסר שגם אם קשה עכשו זה מצב זמני ואנחנו צועדים קדימה ועושים כאן תהליך. וגם אם קשה לילד זה מה שקורה עכשו, אבל בעוד שעה הם יכולים גם לשחק בכדור והוא פתאום יחשוב אחרת. הרי הרגשות והתחושות יכולים להשתנות מהר מאוד אצל ילדים.

4. פעולה – אני לא תוקפת וכועסת על אף אחד. לא את הילד שלי שזקוק עכשו לביטחון. לא את הבעל שלי שעכשו מתמודד בעצמו עם ילד קטן שמתחצף אליו. וגם לא את עצמי שנכנסתי למצב מאתגר ורק אולי אצליח לנהל אותו בשלום.

אני כן מעמידה את הילד שלי בגבול ברור שלא מעליבים. זה טוב שתגיד לי מה קשה לך. אתה רוצה שאני אקשיב לך? אתה זקוק למשהו? אולי אני יכולה לעזור לך?

הפתרון כאן זה לא להגיד לאחרים ללכת. בעצם החלטתי לומר את הדברים בצורה פשוטה שמתאימה ליכולת ההבנה של הילד שלי.

אורן בסיטואציה הזו שימח אותי בהכלה שלו, ופשוט חייך אלי וזז הצידה. אני החלטתי לגשת אליו אחר כך ושאלתי אותו איך הוא הרגיש. שוב לא ממקום מתגונן רק ממקום שמוכן להיות בהקשבה נדיבה. הוא אמר, הוא רק ילד ואני מבין שזה שינוי שלא פשוט לו ואני לא צריך להתרגש מזה.

כמובן שההסתכלות ופרשנות הזו של אורן שימחה אותי מאוד. ופירגנתי לו שזה מוריד הרבה לחץ כאשר יש הבנה כזו בנינו.

5. צעד חמישי – הידד אני אלופה. כל הכבוד לי שלא נבהלתי, שלא פעלתי בלי חשיבה מה הכי נכון לטובת המטרות שלי.

כמו שסיפרתי לכם היום הקשר בינהם הוא קרוב ואוהב ונעים. וזה ממשיך להבנות. וכל פעם שיש מקרה שהוא מאתגר, זה לא סימן של חוסר הצלחה אלא זו עוד הזדמנות לעשות עצירה ולנתב את עצמינו לכיוון המטרה שלנו. והיא לעשות את התפקיד הזוגי שלי ביחד עם התפקיד ההורי שלי.

אני מקוה שהפרק הזה נתן לכם הרבה ערך. אני אשמח לשמוע את התגובות שלכם. מה אתם לוקחים מהפרק, אפוא הקשיים שלכם? זה עוזר לי לדייק את עצמי ואת המסרים שלי אליכם.

אתם מוזמנים לפנות אלי באתר שלי CHAPTER2.co.il או במייל שלי dafna@chapter2.co.il

להתראות יקרים, אני דפנה קופר טלקר ואני כבר מחכה למפגש הבא שלנו, בו נדבר בדידות והכנות ראשוניות לפני שניגשים לפרק ב'.