החשש להכנס לפרק ב'

אני זוכרת כשהיתי בתהליך הגירושים אמרתי מה שאנשים רבים אומרים, אני עם זוגיות סיימתי. מה אני צריכה את הכאב ראש הזה. אבל כמו שלא שואלים אישה בזמן הלידה אם היא רוצה עוד ילד כך זה לא הגיוני בכלל לחשוב על זוגיות ברגעים של כאבי הפרידה.

כשהזמן עובר והחיים נכנסים לסוג של מסלול של שיגרה אז יותר נכון לבחון את הרצון, את הפלוסים והמינוסים. כדאי שהזוגיות תגיע ממקום של בחירה, ולא רק ממחשבה של אני לא רוצה להיות לבד. על נושא הבדידות אדבר בפרקים הבאים.

לי בזמנו עברו המון מחשבות של אני לא אכניס אדם זר הביתה. אני לא רוצה שיהיה לילדים שלי קשה אחרי כל מה שהם עברו. אני לא רוצה לאבד את החופש שלי...

ועוד כל מיני מחשבות הרתיעו אותי מאוד מלקחת צעד של התקדמות לזוגיות.

אני לא אדם שנבהל מלהיות לבד ובאמת תהליך הגירושים שלי לקח מספר שנים וזה עשה לי טוב השקט ולראות את עצמי במרכז.

אבל בטבע שלנו אנחנו אנשים חברתיים והרצון לביחד התעורר לו מידי פעם.

החלטתי שאני לא חוסמת אותו אלא בוחנת את הפחדים שלי ומאפשרת לעצמי לברר מה הכי נכון לי.

כשעלתה בי המחשבה, אני לא מכניסה אדם זר הביתה. חקרתי את המחשבה הזו לעומק. הרי ברור שאני באמת לא אכניס אדם זר ושאני אעשה בירור ואבחן אותו ואת הזוגיות לפני שאלך עם זה קדימה. החלטתי שאם יהיה לי בן זוג אני אלך איתו ליועץ זוגי שמאוד סמכתי עליו בכדי להחליט מה נכון לי.

באמת לא היה לי ביטחון בעצמי אחרי חווית הכישלון הקשה שמ

מנה באתי, וידעתי שמה שרואה איש מקצוע חיצוני זה יותר ממה שאני אראה.

גם את המחשבה שאני לא רוצה שלילדים שלי יהיה קשה אחרי כל מה שהם עברו ידעתי שאני צריכה לבחון. בחרתי לחיות ולהסתובב עם השאלה הזו בתוכי. כמו שאתם כבר יודעים מפודקסטים קודמים מתהליך של 5 צעדים של צמיחה. בצעד 2 מסתובבים עם שאלה, מה הוא השיעור שיש לי. אז אני מעריכה את העובדה של להסתובב עם שאלה. אני יודעת שכשאדם יודע הכל, הוא מסתובב בעולם כמו כוס מלאה ואז אין שום מקום לשפע, לתובנות וידיעות חדשות.

אז הסתובבתי במשך שבועות עם השאלה, שאני לא רוצה שלילדים יהיה קשה וחיכיתי לראות מה המציאות תראה לי חיכיתי לשמוע תובנות. ובאמת יום אחד הבת הגדולה שלי אמרה לי "אמא אני חושבת שזה מאוד עצוב אם האחים שלי וגם אני ניראה לנגד עיניינו רק את הזוגיות שהייתה לך עם אבא. עשית כזה שינוי משמעותי בחיים שלך וזה יהיה מדהים לחוות משהו מתוקן יותר. דוגמה טובה יותר."

מבחינתי זה היה רגע של, ואוו

אני הייתי בטוחה שלהיות במקום של פרק ב' זה לא להתחשב בילדים שלי. חשבתי שזה להיות במקום שמכביד אליהם, אבל המציאות מספרת לי שאולי זה בכלל אחרת. אולי להכנס לפרק ב זה דווקא המקום שדואג להם. מקום של תיקון ולהראות להם משהוא בריא ומתוקן. המחשבה הזו הדהימה אותי. בכלל לא הייתי בכיוון הזה. תיראו כמה חשוב להיות בשאלה ובהקשבה לעולם. הלכתי בקו אחד עם התייחסות ופרשנות מסויימת אבל פתאום ראיתי שאפשר להסתכל על הדברים לגמרי אחרת.

הפחד הבא שלי הוא, לא לאבד את החופש שלי. זאת אומרת, שלי יש כבר איזו הצמדה לא ממש הגיונית שמי שנמצא בזוגיות הוא כבול ואין לו חופש. אולי יש בזה משהו שברגע שאתה מחוייב לאדם מסויים אתה רק איתו ולא פנוי לאפשרויות אחרות, אבל זה לא מה שהפחיד אותי. מבחינתי זה יותר העובדה שאצטרך להתחשב כשאני לא רוצה. שאצטרך לעשות דברים שלא מתאימים לי, בגלל שבן הזוג שלי רוצה או מבקש ממני. ידעתי שזו חולשה משמעותית שלי.

הלכתי שוב עם השאלה מה אני עושה לגבי תחושת החופש שלי? האם יתכן שרק אם אני לבד אני אהיה חופשיה?

גיליתי משהו ממש מפתיע. שבגלל הרצון לחופש אני כבולה ולא מרשה לעצמי לבדוק בשיחרור מה מתאים לי, האם זוגיות יכולה להיות אופציה על השולחן? האם להיות יחד עם בן זוג זה אפשרי בשבילי? הרגשת הכבולה ואין לי חופש, זה לשים ברקסים לפני שהתחלתי לנסוע כי אולי תהיה תאונה.

כלומר אם הרצון שלי הוא חופש, לנסוע להיות בתנועה, להיות בזוגיות. אז החופש האמיתי יהיה להוריד את הרגל מהברקס ולחפש את החופש שאני יכולה לאפשר לעצמי בתוך התנועה הזו. יחד עם ההבנה הזו הפחד מלהתקדם עדין הקשה עלי אז החלטתי להציב לעצמי גדרות וגבולות. גבולות הם כמו מעקה של מרפסת. אפשר לנוע בחופשיות במרפסת גם אם היא בקומה ה20 כי יש מעקה ששומר מנפילה. אם המעקה לא קיים אז יש חשש לצאת ולעמוד במרפסת.

לכן החלטתי שאני עושה לעצמי עוגנים, מעקה וגבולות. אני מתחילה בלברר ולחקור קצת יותר לעומק מה הם האתגרים והמורכבות של פרק ב' ואיך אנשים שכן מצליחים מתמודדים איתם. אחרי הבירור הזה אני יכולה להחליט אם מתאים לי להכנס לפרק ב'

בעצם מה שקרה כאן זה סוג של תהליך שעשיתי לפני שרק זרמתי. עשיתי הכנה שנתנה לי הרבה ביטחון. יכול להיות שאני עדין לא אצליח כמו ילד שנכנס למבחן אחרי שלמד ולא מצליח אך הידי

עה שעשיתי את ההשתדלות שלי נתנה בי אמונה שאת התפקיד שלי אני עושה והתוצאות הם מבורא עולם, קרמה המציאות או איך שתירצו לקרוא לזה.

אחד החששות שלי היה שאולי אני אכשל שוב. ולהתגרש פעמים זה כבר ממש חותמת של כישלון ואישה לא זוגית בהרגשה שלי, והינה עוד מחשבה שמונעת ממני את חופש התנועה שלי....

אם מסתכלים על 5 צעדי הצמיחה אפשר בעצם לראות אותם גם כאן

החשש להמשיך עם פרק ב'

צעד 1 – יש לי כוחות. אני לא יודעת מה ואיך אך אני מתחילה להתגלגל עם המחשבות ולא שמה ברקס עוד לפני שבדקתי מה נכון לי.

צעד 2 – שיעור – היום עשינו סוג של הרחבה על הצעד הזה. המחשבות שעלו לי הם שאני לא מכניסה אדם זר, או שלילדים שלי יהיה קשה, או שיקחו ממני את החופש שלי... כל המחשבות האלו היה לי בסופם סימן קריאה. מה שאני חושבת כך זה המצב. כשהייתי מוכנה להכניס את עצמי למצב שאני שמה סימן שאלה בסוף המחשבה אני בעצם מאפשרת לחידושים להכנס אלי. זה יכול להיות שבסוף אני אחליט שאני נישארת עם מה שחשבתי אך זה יהיה ממקום שהסכמתי לבחון את הדברים. דאו לכם שלהסכים לבחון דורש אומץ. אנשים שלא מוכנים לשחרר את האקסיומות שיש להם הם חוששים שיערערו אותם. להיות במקום של שאלה זה להסכים להיות הקפטן האמיתי של ספינת

חייכם. להיות מעל הרגש הפחדים המחשבות להסתכל על הכל מלמעלה ולהחליט לברר מה הכי נכון לי. זה להיות הרבה פחות מנוהל והרבה יותר מנהל. מצחיק שלהיות מסוגל לשים סימן שאלה בעצם הופך אותי ליותר מנהלת את חיי.

צעד – 3 רוצה – מה אני רוצה. אני לא ממש ידעתי אם אני רוצה זוגיות. מה שכן ידעתי שהפחדים והמחשבות מנהלים אותי ואני לא חושבת על הדברים בצורה אמתית, וזה מה שרציתי, לנטרל את כל רעשי הרקע המפחידים.

צעד 4 – פעולה – אני בחרתי פעולה של העמקה. רשמתי לעצמי את כל המחשבות שמפריעות לי לחשוב בבהירות ובחנתי אותם אחת אחת. דרך אגב כל שבוע בחרתי מחשבה והתבוננתי בה. לכם אני מספרת את הכל ביחד אך חשוב לי שתבינו שזה היה תהליך של מספר שבועות או חודשים.

צעד 5 – הידד אני אלופה – אני מובילה את עצמי לחיות ולברר מה טוב לי ולאן אני באמת רוצה לצמוח. אני עושה ופועלת ועל זה מגיע לי כל הכבוד.

אני רוצה להזמין אתכם להפוך את הלימון בחייכם ללימונדה. אתם מוזמנים ללמוד איתי ביחד לעשות זאת עם קבוצת הצמיחה שלי. קבוצה קטנה של 6 נשים בה נתמקד באתגרים של כל אחת – פרטים תוכלו למצוא כאן

ובנתיים בבקשה כיתבו את תוגבתכם כאן למטה

להתראות יקרים,

דפנה