מרגישים פחד? מה למדתי מחקירה במשטרה

הפעם נדבר על, מה עושים עם פחד.

אחד המשפטים והרעיונות ששינו את חיי זה, המצב לא קובע אלא ההתייחסות.

את המשפט הזה למדתי מהרב אדם סיני, מטפל בחסד עליון שברגעים הכי קשים שלי בתקופת הגירושים, הראה לי את הדרך החוצה מהבור בו הייתי. ובהזדמנות זו אני אומרת תודה מעומק ליבי שזכיתי ללמוד ולהכיר את דרכו ומשנתו בה אני פוסעת גם היום.

כי מי שמכיר אותי מקרוב יודע שהגירושים שלי הם בעצם תחנה משמעותית בחיי. קו וציון דרך שמסמנים את מי שאני לפני הגרושים והאישה שאני היום, אחרי הגרושים. הרבה מזה אני זוקפת ללימוד שלמדתי בבית מדרשו.

הדפנה שהייתי פעם הייתה פחדנית והססנית, כמו עלה נידף ברוח.

האישה שאני היום יציבה, מטרתית ומגשימה שאיפות. זה לא שהפחדים נעלמו אך הם שינו את צורתם. אם פעם הם היו משתקים אותי וגרמו לי להיות אישה כנועה וקורבן. היום הפחדים הם חלק מהצמיחה ומהגשמת החלומות שלי.

אז מה זה בעצם, המצב לא קובע אלא ההתייחסות ?

אחד הסיפורים שהרב אדם סיני סיפר והמחישו לי את הרעיון הזה, הוא סיפור על שני בחורים שנשך אותם כלב בילדותם. נשיכה טראומתית שבגללה אושפזו בבית החולים ועברו טיפולים רפואיים לא נעימים בכלל.

שני הבנים חששו מאוד מכלבים בעקבות האירוע הטראומטי. שניהם היו במצב של חשש לצאת מהבית. הפחד שאולי יהיה כלב משוטט ברחוב שיתק אותם.

אחד הבנים נמנע. הוא בחר לגור בעיר ובמקומות שכלבים לא נכנסים אליהם. הוא בחר בעבודה משרדית בבנין רב קומות כי לשם לא יגיע כלב.

הבן השני ניגש למאלף כלבים וביקש ממנו תלמד אותי מה לעשות ואיך להתמודד עם כלבים. עם השנים הוא התלהב מהיכולת להתמודד עם הפחד ועם היכולת שפיתח והפך תרפיסט עם בעלי חיים.

שני הבנים חוו מצב קשה דומה מאוד. הנשיכה והמצב הרפואי שהגיעו אליו זה הוא מצב שלבנים האלו לא הייתה עליו שליטה. זו מציאות שנכפתה עליהם ללא בחירה.

הכניסו אותם לדרך ללא מוצא, ואין דרך יציאה. את החוויה של נשיכת כלב הם יחוו.

מה כן נתון לבחירתם?

איך הם יתייחסו למצב של הנשיכה. האם הם ימנעו? האם יהיו עסוקים בלמה זה קרה דווקא לי? אולי דווקא יתמודדו עם הפחד?

מי שעסוק בלמה זה קרה לי? או בזה שזה לא הוגן. יישאר בתחושה של, אני תקוע ושל דרך ללא מוצא. זה מקום של, אין לי בחירה והמציאות מתאכזרת אלי.

האפשרות שאני בוחרת האם להתייחס לפחד כגורם משתק או כגורם מניע, כן מביאה ומובילה אותי למציאות של בחירה. לצאת מהאין מוצא ולעמוד בפני צומת דרכים בה אני בוחרת ומחליטה מה היא הדרך שלי.

הילדים לא יכלו לבחור את המצב, אין בחירה אם הכלב כן או לא ינשך אותם.

אבל הם כן יכולים להחליט ולבחור איזו התייחסות תהיה להם למצב. לשניהם הופיע פחד מטורף מכלבים וזה הגיוני הם חוו טראומה. שניהם כנראה גם שאלו את עצמם בהתחלה למה זה קרה לי?

העניין הוא לעבור מהנקודה של אני מסכן וקורבן לנקודה של נבחרתי.

בחרו בי שזו תהיה החוויה שלי כי יש לי כאן שיעור ומשהו שבאתי ללמוד.

ברגע שאני מוכנה להפוך את הטראומה לשיעור ולמידה אני הופכת את הכאב ממקום שמוריד אותי ומשאיר אותי חסרת עונים למקום של התמודדות ואנרגיה, שינוי מחולשה, לנקודה של חוזק.

זאת אומרת שהמצב לא קובע – הגירושים, העובדה שהבית התפרק, שאני צריכה להתמודד עם בתי משפט ועורכי דין, העובדה שמגישים נגדי תלונות במשטרה כל אלה הם מצבים,

והם לא קובעים מי אני יהיה ומה אני אחשוב, ארגיש, וכמה שמחה אני אהיה.

כל המצבים האלו הם כמו חומר גלם שהגיע אלי. עכשיו ההחלטה שלי היא מה לייצר ממנו. האם אני אעשה מזה תכשיטים? האם אני אשתמש בזה כמנוף לצמיחה? או שזה יוריד אותי למטה?

כשאני שמעתי את הסיפור הזה אני הבנתי שאני כמו שני הבנים בדוגמה יכולה להחליט את כיוון חיי. נכון קרה לי משהו שלא רציתי. תכננתי משפחה אוהבת וחמה. תכננתי זוגיות מלאה באהבה, אך המציאות, בורא עולם הביאו לי מצב אחר.

ואולי זה לא "קרה לי". אולי אני בעצם נבחרתי.

זה לא שבחרו בי לתת לי מצב שיעשה לי רע. אלא בורא עולם בחר לתת לי מצב קשה כדי שאני אתעורר, רוצים להעיר אותי. יש פה משהו שרוצים ללמד אותי, שיעור שהוא במיוחד בשבילי. וכנראה שרק כך אתעורר, או שזה השיעור הכי נכון לי.

כמו ילד שלא עושה שיעורי בית אז נותנים לו "לחטוף" את התוצאות של ההתמודדות עם המורה כדי שידע לפעם הבא שיש השלכות.

האני "הפחדנית" שממנו הייתי צריכה להתעורר – זוכרים שכך ראיתי את עצמי הפכה באותו היום לאני המתמודדת. הפחד הפך באותו יום לסימן ולנקודת התעוררות לאני האמיצה שבתוכי.

הדבר המדהים הוא שגיליתי שאני באמת אמיצה. ושאדם אמיץ הוא דווקא זה שמרגיש פחד ובכל זאת עושה. כי אם לא מרגישים פחד אז לא הייתי בכלל מרגישה את האומץ.

זאת אומרת שכשהגעתי לתחנת המשטרה בגלל איזו תלונה עלובה – פחדתי. מה זה פחדתי, שיקשקתי מפחד. וזו באמת הייתה חוויה מזעזעת. עד היום אני זוכרת את החוקרת שם צועקת עלי שלא מעניין אותה שיש לי שישה ילדים אני אראה את נווה תירצה מבפנים. כאילו אני פושעת. זה היה רגע נוראי ונשברתי. יצאתי משם נכנסתי לאוטו והתפרקי. בכיתי אולי עשר דקות ללא הפסקה. אבל אתם יודעים מה, גם זה ניגמר. ואז הסתכלתי על עצמי בראי הקטן שברכב ואמרתי. פחדת ועכשו את אמיצה. אני מתגברת והארוע הזה לא רק שלא הולך להפיל ולשבור אותי אלא הוא מראה לי שגם כשכועסים עלי ומפחידים אותי ומאיימים אני מתמודדת וקמה. נכון שהתפעלתי ולא גיחחתי בתוכי עליה אבל אני עושה צעדים ראשוניים ואמיצים ביותר לקראת המקום האמיץ שבתוכי.

והארוע הזה אכן הפך להיות ארוע מחונן מבחינתי. כל פעם כשקשה לי או אם מישהו מנסה להפחיד אותי, או לאיים עלי, אני ישר מזכירה לעצמי שעברתי את אותה חקירה זוועתית במשטרה. כי התמודדתי וזה אומר שמבחינתי היום אני יכולה להתמודד עם כל דבר.

ההתייחסות שלי לפחד השתנתה. כשאני מרגישה פחד (וזה קורה לי), אני לא יורדת על עצמי למה אני מפחדת אלא זה רק תיזכורת להוציא את שרירי האומץ. מדהים כמה שינויים זה הביא לי בחיי.

בואו נעשה את חמשת הצעדים ביחד.

צעד 1 – יש לי כוחות להתמודד עם מציאות של פחד. פחד מגרושים, בדידות, פרידה, חקירות משטרה או כל דבר שיגיע בדרכי.

צעד 2 – יש פה שיעור. אני באתי ללמוד משהו. ללמוד לחפש את נקודת הבחירה שלי ואת ההתייחסות שנכונה לי. אני באתי ללמוד להרגיש את האומץ שקיים בתוכי.

צעד 3 – רוצה. מה אני רוצה? אני רוצה להרגיש מסוגלת, אמיצה ולא פחדנית והססנית. אני רוצה לא להיות מופעלת ומתפעלת מפחדים. אני רוצה להרגיש שנבחרתי, שיש לי שליחות ולא שנפלה עלי איזו צרה. אני רוצה להרגיש בראת מזל ולא מסכנה.

צעד 4 – פעולה – כל פעם שהפחד יגיע אני אזכיר לעצמי שהוא סוג של סימניה. תזכורת שעכשיו צריך לגייס את האומץ. הרי בן אדם שלא מרגיש פחד גם לא ידע מה זה אומץ. כשתגיע בעיה אני מאמנת את עצמי לומר נבחרתי. יש לי כאן תפקיד, יש לי כאן שיעור. (דרך אגב כשפתחתי את שיטת 5 הצעדים של צמיחה – כך נולד באמת צעד 2 – יש לי שיעור.)

צעד 5- הידד אני אלופה. – אני צועדת בדרך, לכיוון האומץ והשליחות שאני רוצה להרגיש ולפתח בתוכי.

אני רוצה להזמין אתכם להתבונן על ההתייחסויות שיש לכם בחיים. זיכרו ששום מצב לא קובע מי אתם ומה אתם. אתם מחליטים איך להתייחס אל עצמכם.

שינוי ההתייחסות שלכם יכול להביא שינוי עצום בחיים שלכם.

אשמח לתגובתכם כאן למטה או למייל: dafna@chapter2.co.il

אני מקוה שהפרק הזה נתן לכם ערך.

אני מזמינה אתכם לשתף את הפרק הזה עם כל אדם שניראה לכם שזה יכול לעזור לו.

ובינתיים

להתראות בפרק הבא

דפנה