מתחילים מפרק ב' - ההתמודדות עם הנזקים של הגרוש

מתמודדים עם קשיים?

בואו נבדוק איך אפשר להשתמש בהזדמנויות שהם מביאים

בכדי לצמוח.

אם אתם שואלים את עצמכם מה הקשר בין קשיים, צמיחה והגשמה אז אני מזמינה אתכם לקרוא על המתכון המיוחד שלי שלוקח כל לימון שהחיים נותנים והופך אותו ללימונדה.

הבן שלי בן השבע חזר מהבית של אבא שלו עם תיספורת מזעזעת ומאוד לא מתאימה לילד בן שבע. אני יודעת שאני בן אדם שמרן אבל מבחינתי זה היה הרבה מעבר.

אני מודה שאני כבר למודת ניסיון עם המלחמה על ראשו של הילד (תרתי משמה) ובכל זאת לראות את הבן שלי בן השבע נכנס הביתה כך, זה סוג של בוקס בבטן.

ישר הכאב צף וממלא אותי. (אני לא רואה שום מתיקות ולימונדה רק לימונים חמוצים מאוד)

המחשבות מתחילות לנהל אותי ומשתלטות על הגוף, השכל והלב שלי. אני ממש יכולה לחוש את איבוד השליטה הזה בכל הרבדים. ומתחיל לרוץ לי בראש כמו באיזה סרט. האיש הזה רע, הוא לא רואה אף אחד חוץ מאת עצמו. הוא לא סופר אותי ומבטל אותי ואת דמות האמא שלי, הוא אנוכי ופוגע בילד ובי. אמהות אחרות יראו את התספורת המוזרה הזאת ולא כל כך ירצו שהבן שלי ישחק עם הילד שלהם, מה שיפגע בו חברתית. אנשים יראו אותו, אותנו, ירימו גבה, וישאלו את עצמם מה לא בסדר עם המשפחה הזאת.

בקיצור תיספורת אחת שהוציא את כל השדים, והמחשבות שהובילו להרבה פחדים ורגשות קשים של צער כאב וכעס וגם כבר העתיד הלא נעים שלי ושל הילד שלי שהצטייר לי בראש. אני כבר מכירה את השתלטות המחשבות והרגש והבנתי שאני מאבדת את היכולת שלי לאחוז בהגה של ספינת חיי. אני מאבדת את השליטה על הכוחות שקיימים בי.

בשיבילי זה סימן מובהק, ממש הזדמנות, לעצור וליישם את שיטת 5 צעדים של צמיחה. אני לא מסתפקת בלהיות אדם שמצליח להחזיק את הראש מעל המים, אדם עם חוסן ששורד סופות. אני רוצה צמיחה והגשמה.

הצעד ה-1- אמונה – יש לי את היכולת להתמודד. כשהבעיה נבראה יחד איתה נבראו גם כוחות ויכולות במיוחד בשבילי להתמודד עם המצב הזה, עם המראה של הבן שלי ועם הגרוש המאתגר. עכשו תפקידי הוא לגלות אותם ולהרגיש את הכוחות האלו. זו התספורת של הילד. יש לו את האתגר שלו ולי את שלי ולא להתערבב עכשו עם כעס רחמים ומסכנות אלא רק להאמין שהכל קורה במציאות בצורה המדוייקת ביותר. אם זה קרה זו המציאות, זה מאת הבורא, זו הקרמה כרגע.

הצעד ה- 2 - שיעור - יש פה אתגר והוא שלי ובמיוחד בשבילי ובשביל הבן שלי, ובשביל ההתפתחות שלנו. אני עדין לא יודעת בדיוק מה הוא השיעור אבל אני כן בקבלה שהבורא לא מתבלבל, שהמציאות לא מתבלבלת ובאנו ללמוד כאן משהו. כשאני באה ללמוד אני משאירה מקום לדברים חדשים ומענינים לקרות.... סוג של הרפתקה. זה קשה לי, הייתי רוצה ללמוד בנועם ובלי תספורת כזו אבל אם זה כבר קרה אז המציאות באה ללמד אותי משהו חדש.

הצעד ה-3 - רוצה - מה אני רוצה? מה היא המטרה שלי? מי אני רוצה להיות? לא רק בהקשר של המקרה הספציפי הזה. אני רוצה שלילד שלי תהיה תספורת נורמלית וקצת קשה לי לחשוב מעבר למקרה כי כואב לי. אז אני דווקא נכנסת לכאב שוב ובוחנת את מה שהרגשתי כשראיתי אותו כך. זה לא נעים לחזור לרגע הכואב אך יש שם קסם. מגלים את מה שבאמת רוצים. זוכרים שאמרתי לכם שהרגשתי בוקס בבטן. הרגשתי שלא סופרים אותי ואת הילד שלי. הרגשתי קורבן ופחדתי שלילד שלי לא יהיו חברים.

אני יודעת שאני לא רוצה להרגיש כך. האמת שאני רוצה להרגיש בדיוק ההפך, שאני אישה אסרטיבית וחזקה. אני רוצה לתת לילד שלי דוגמה שאני לא נבהלת ואני מתמודדת ברוגע גם עם מצבים לא נעימים. המטרה שלי לא להיבהל ולא להיות בסערת רגשות גם ממקרה כזה. חשוב לי להנחיל לו את הערכים שאני מאמינה בהם ולהעביר מסר שאני רואה אותו ושאני מחוברת אליו. ואוו כמה תגליות, פתאום אני ממש יודעת מה אני רוצה.

הצעד ה- 4 - פעולה - אני בוחרת פעולה שמדוייקת לרצון שלי (עכשו שבררתי עם עצמי מה אני רוצה.) בחרתי לחבק את הילד שלי ולומר לו שהוא תמיד יהיה מתוק ומקסים בשבילי ושאני אוהבת אותו מאוד. יחד עם זאת התיספורת הזו לא מתאימה לבית שלנו. והיום בערב לפני המקלחת ניקח את המכונה של התספורות ונסתפר אותך. הוא ענה לי ניסיתי לומר לאבא, ואני עניתי שאני מבינה וכל הכבוד לך שניסית. היה לי חשוב לומר לו שנסתפר בערב כי מבחינתי כך אני שידרתי רוגע לו ולי. שאני לא מתרגשת מהמהלך שהיה פה ובעיני הוא פשוט מתוק לא משנה מה, למרות שידעתי שאני אצטרך להסתכל על התיספורת המעצבנת הזו כל אחר הצהרים. אולי אמא אחרת הייתה אומרת יותר משמעותי לי שהילד ידע שזה מזעזע ופחות משמעותי לה הרוגע באותם רגעים. אז היא הייתה יכולה לומר עכשו ברגע זה הולכים להסתפר ולהתקלח. העניין החשוב הוא לדעת מה המטרה שלי ומה אני רוצה, ולדייק את הפעולה שהכי נכונה לי.

כשאני רגועה ולא בסערה אני חושבת ממקום נקי וגבוה יותר ואני מצליחה להיות אוטנטית יותר.

חשוב לי לציין שמעבר לפעולה ללא החידוד של מה המטרה שלי ומה הכי חשוב לי היו מביאים אותי לעשות פעולות אימפולסיביות מתוך הפגיעות שכנראה היו מרחיקות אותי מאוד ממה שאני רוצה. לדוגמה הייתי יכולה לכעוס ולומר לילד למה אתה לא אומר לאבא שלך שאתה לא מוכן להסתפר כך? או אתה ניראה מגוחך מייד עכשיו מספרים אותך כדי שאף אחד לא יראה אותך במצב הזה. הייתי אפילו יכולה לומר מילים לא יפות על אבא שלו מה שללא ספק היה מכניס את הילד שלי למצב של כאב ומגננה.

כל המשפטים האלו היו מאוד פוגעים ברוגע ובשלוה שאני רוצה להעביר לילד שלי. היו פוגעים ביכולת השיח איתו ממקום איכפתי ואוהב וזה בהחלט היה חוסם את היכולת להעביר לו את הערכים שחשובים לי. כי יכולת הקשב שלו כמובן תלויה גם ביכולת שלי להגיע בפתיחות אליו.

עכשו אחרי שעשיתי פה כזה תהליך מדהים נותר הצעד האחרון בכדי להגיע לפיסגה.

הצעד ה- 5 - הידד אני אלופה - קבלה עצמית – היום הצלחתי לא להבהל, להתחבר לכוחות שלי, להבין שיש לי פה שיעור והזדמנות לגלות מה אני רוצה ומה חשוב לי, ולפעול בדרך שהכי נכונה לי. אני יודעת כמה פעמים בעבר נפלתי ונהגתי בפזיזות, ולכן לא משנה מה התוצאה תמיד בסוף הצעדים אני נותנת לעצמי חיבוק ואומרת לעצמי שאת ההשתדלות שלי עשיתי. לא הכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי. סיפרתי את הבן שלי בתיספורת קצוצה מאוד כי רק כך היה אפשר לתקן. תוצאות זה כבר מבורא עולם.

חשוב לי לציין שמבחינתי קרה כאן עוד משהו נהדר. מישהו מבחוץ רצה לזעזע אותי, אולי להעניש אותי. לנתב אותי להדרדר לתוך מלחמות וכאבים שלא שייכים אלי בכלל. אני מבחיני עמדתי על צומת דרכים ובחרתי לא ללכת בדרך שהיא לא שלי. אני גם לא עמדתי במקום, ולא רק שרדתי או הפגנתי חוסן. אני צמחתי והראתי לילד שלי את הדרך שלי. כלומר הקושי הפך להזדמנות לוציא לפועל את האני האמיתי שלי. הלימון הפך ללימונדה.

הסימן בכדי לזכור את 5 הצעדים לצמיחה - כוחות, שיעור, רוצה - פעולה, הידד אני אלופה - רשי תבות כשר פה.

אני רוצה להזמין אתכם להוריד 2 דפי עבודה שיעזרו לכם להפוך את הלימון בחייכם ללימונדה.

ואשמח מאוד אם תכתבו לי כאן למטה את תגובותכם.

להתראות יקרים,

ובהצלחה במתכון

של 5 הצעדים של התמודדות וצמיחה.

דפנה